אני אוהב להיות עורך דין נזיקין. אני אוהב לעזור ללקוחותיי לנצח את חברות הביטוח מאובנות הלב. אני אוהב להיות בצד של האדם החלש, הפגוע ולהיות עבורו דוד ולנצח את גוליית הפלישתי. הכי אני אוהב כשהניצחון הזה מתקבל כנגד חברת הביטוח שלדעת רבים מהתחום, כולל שופטי בית המשפט, היא החברה הלוחמנית ביותר, הקשה ביותר, זו אשר יודעת לגבות מלקוחותיה את דמי הביטוח אך אינה אוהבת לפצות את נפגעי הגוף.
היא הגיעה אל משרדי בשעות הערב, הלקוחה האחרונה לאותו יום. קיבלה עליי המלצה מקרובת משפחה שגמרה עליי את ההלל. "היא אמרה לי כי עורך דין תאונות דרכים יש רק אחד וזה אתה". היא הציגה עצמה כבחורה רווקה בשנות השלושים, שכר ממוצע ולדבריה נפגעה כאשר איבדה שליטה על הרכב ונחבלה בעמוד השדרה. סך הכול מקרה די שגרתי יש לציין.
מסרתי לה את ההנחיות הרגילות שאני נותן בתביעת פיצויים תאונת דרכים: לטפל בעצמה, לשמור תיעוד, קבלות, לוודא כי תלונותיה נרשמות, להשלים לי תיעוד בהתאם לרשימה שקיבלה ולא לשוחח עם חוקרים מחברת ביטוח. "החוקר אינו חבר".
ההתנהלות מול חברת הביטוח הייתה שגרתית, פניה במכתב לחברת הביטוח, מענה לשל חברת הביטוח עם דרישת מסמכים, חלקם אפילו לא רלוונטיים למקרה ואחרי תחלופת מכתבים קצרה הצעה מבזה: ששת אלפים שקלים חדשים. המלצתי ללקוחה להגיש תביעה והיא הבהירה כי היא סומכת עליי במאה אחוז. כתב התביעה הוגש לבית משפט השלום ברמלה.
רבות מחברות הביטוח מנסות להגיע להסכמות לאחר שמוגש נגדן כתב תביעה. במקרה שלפנינו הציע הפקיד מטעם חברת הביטוח לשפר את הצעתו לכדי 8,000 ₪. מובן כי הצעתו נדחתה בבוז. הצענו לחברת הביטוח כי נמנה מומחים לבדיקת הנפגעת אולם בשלב ראשון היא סירבה. יחד עם זאת, כאשר סירבנו להתפשר הציע עורך הדין בחברת הביטוח אליו עבר התיק מהפקיד הראשון כי הוא יאסוף את התיעוד מעברה של התובעת ואחר כן יסכים למנות מומחה אורתופד בלבד. סירבנו לוותר על מינוי מומחה נוירולוג וחברת הביטוח שכרה משרד עורכי דין לייצגה בבית משפט.
בבית המשפט עתרנו למינוי מומחים בתחום האורתופדיה והנוירולוגיה כפי שנהוג במסגרת של תביעת נזקי גוף בתאונת דרכים. כבוד השופט דב גוטליב קיבל את בקשתנו ומינה מומחים על חשבון חברת הביטוח. כבר בשלב זה שילמה חברת הביטוח הפניקס 11,000 ₪ + מע"מ כלומר כ 13,000 ₪.
שני המומחים שבדקו את הנפגעת קבעו לה נכות מזערית ביותר. למעשה הנכות שנקבעה על ידי שני המומחים גם יחד לא הגיעה ל 5%. האורתופד קבע 1.5% והנוירולוג הסתפק ב 3.3%. אנו הבאנו בפני בית המשפט את נתוניה של התובעת, שטחנו את טענותינו וחברת הביטוח פעלה באופן דומה. בית המשפט הציע לחברת הביטוח לשלם לתובעת לצרכי פשרה סך כולל של 98,900 ₪. אנחנו הסכמנו להצעה. חברת הביטוח הציע כי יסכימו לשלם 79,000 ₪. הצעתם נדחתה על ידי הלקוחה בהמלצתי.
הלקוחה שמה מבטחה בשיקול דעתי. ניסיוני הרב בניהול תביעות רבות, כולל בכובע של עורך דין תאונות קשות, הפכו אותי ליריב מר של חברות הביטוח ולא הייתה לי שום כוונה להתפשר עבור הלקוחה בשקל אחד פחות ממה שמגיע לה. לאחר שהגשנו את ראיותינו ניסה עורך הדין מטעם חברת הביטוח ניסיון נוסף והציע ללקוחה להתפשר, הפעם בעד 87,000 ₪. הלקוחה ראתה כי ההחלטות שלנו בהגשת תביעה וסירוב עיקש לכל פשרה עם חברת הביטוח הנופלת מהצעת בית המשפט, מוכיחות עצמן והמשיכה לתמוך בהחלטותיי.
שני דיוני הוכחות התקיימו, התובעת נחקרה בבית משפט וגם המומחה הנוירולוג. בתום שני הדיונים בטרם הגשת הסיכומים ניסה עורך הדין של חברת הביטוח ניסיון נוסף והציע לסיים את התיק בסך 95,000 ₪. הקטנוניות של חברת הביטוח וניסיונה להפחית מההצעה סכום זניח רק כדי להראות לתובעת ולשופט חוסר כניעה מדהימה אותי כל פעם מחדש ונוסכת בי רק כוחות להביא אותה לכדי כניעה מלאה. אנחנו כמובן שבנו וסירבנו. חיכינו כל כך הרבה זמן – שיקבלו פסק דין. הגשנו סיכומים בכתב וחברת הביטוח הגישה את סיכומיה. כחלוף פחות מחודש התקבל אצלנו פסק הדין:
חברת הביטוח חויבה לשלם לתובעת פיצויים בגין נזקי גוף בסך כולל של 119,551 ₪. עוד יום במשרד.